פסק-דין בתיק ה"פ 18189-11-12

1.         לפניי עתירה למתן סעד הצהרתי לפיו החלטות בית הדין העליון ובית הדין המשמעתי שליד המשיב, שדנו בעניינו של המבקש, בטלות.

2.        רקע

2.1      נשוא ההליכים המשמעתיים שננקטו כנגד המשיב הינם בקשר עם משחק גמר של טורניר מאסטרס תל אביב צפון (להלן: "הטורניר"), שהתקיים ביום 24.6.12, בין המבקש לבין שחקן אחר בשם ברק בוברוב (להלן: "בוברוב"). המשחק לא הגיע לידי סיום עקב התנהגות בלתי ספורטיבית של שני השחקנים, לפי הנטען על ידי המשיב, ומשכך ננקטו כנגד השניים הליכים משמעתיים.

2.2      המבקש, עורך דין במקצועו, הינו שחקן טניס חובב שהשתתף בטורניר. המשיב הינו עמותה רשומה ואיגוד ספורט, כמשמעו בחוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט"), ולו תקנון התאגדות (להלן: "התקנון"). לצד המשיב פועלים בתי דין משמעתיים, הדנים בנושאי משמעת והפרות התקנון על ידי חברי המשיב, הכפופים לו. נושא בתי הדין מוסדר אף הוא בתקנון.

המשיב אירגן את הטורניר שמיועד לקטגוריות שונות ולקבוצות גילאים לפי תקנון המאסטרס.

2.3       במסגרת משחקי טורניר, אין כלל שופטים, כך שההחלטות שבמחלוקת במהלך המשחק מוכרעות על ידי השחקנים עצמם, כל אחד בחלק של המגרש בו הוא משחק. לכל טורניר שופט אחד שאחראי על כל המשחקים שמתקיימים בעת ובעונה אחד (להלן: "המשחקים").

2.4      במהלך המשחק התגלעו בין המבקש לבין בוברוב חילוקי דעות, באשר לתוצאת הביניים במשחק. בעקבות זאת, ייחס כל אחד למשנהו טענות שונות, ובסופו של דבר הופסק המשחק בטרם הגיע לסיומו החוקי. בנסיבות אלה, כינס המשיב את ועדת המאסטרס, אשר החליטה ביום 26.6.12 כי גירסתו של בוברוב היא הנכונה וכי המבקש ניסה לשבש את תוצאת המשחק. הועדה השעתה את המבקש ממשחקי טורניר המאסטרס עד סוף שנת 2012. הנושא הגיע לפתחו של הקובל מטעם המשיב, עו"ד עדי דיסקין (להלן: "הקובל"), שסבר שהחלטת ועדת המאסטרס ניתנה שלא כדין ולפיכך ביטל אותה. חלף זאת, הגיש הקובל ביום 26.8.12 קובלנה כנגד שני השחקנים (להלן: "הקובלנה"). בקובלנה טען המשיב כי נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים. באשר למבקש, נטען כי הוא מסר דיווח כוזב על תוצאות המשחק, ואילו באשר לבוברוב נטען כי הוא עזב את המשחק בטרם סיומו. משכך, הואשם המבקש בעבירות על סעיף 55 לתקנון שעניינו התנהגות בלתי ספורטיבית; על סעיף 56 לתקנון שעניינו התנהגות בלתי הולמת; ועל סעיף 65 שעניינו מעשה בלתי ספורטיבי. לבוברוב יוחסו עבירות על סעיפים 55 ו - 56 לתקנון.

2.5      הצדדים קיבלו זימון לדיון בבית הדין המשמעתי לו צורפה הקובלנה. ביום 9.9.12 נדון עניינם של השחקנים לפני עו"ד אהרון זרגרי, דיין בבית הדין המשמעתי של המשיב (להלן: "בית הדין המשמעתי" או "הדיין"). בדיון נשמעו דברי הקובל וכן עדויות כל אחד מהשחקנים.

2.6      ביום 19.9.12 ניתן פסק הדין של בית הדין המשמעתי (להלן: "פסק הדין המשמעתי"). בהכרעת הדין צוין כי הדיין התרשם שלא היה ערך ספורטיבי למשחק שלא הגיע לסופו, התנהגות שני השחקנים לא הביאה כבוד לעצמם, לקהילת המאסטרס ולענף הטניס, וכי הטענות ההדדיות שנשמעו על-ידי שני השחקנים, חמורות ביותר ומעידות על השתלשלות העניינים ותרומתו של כל אחד מהם לכך. בית הדין הרשיע את שני השחקנים בכל סעיפי כתב האישום שיוחסו לכל אחד מהם. בגזר הדין הושת על המבקש עונש הרחקה מכל פעילות המשיב למשך 6 חודשים מיום גזר הדין וכן עונש הרחקה של 12 חודשים על תנאי, וזאת אם יעבור במשך 12 חודשים על אחת העבירות בהן הורשע. על בוברוב הושת עונש הרחקה מכל פעילות המשיב למשך 2 חודשים ועונש הרחקה של 4 חודשים על תנאי וזאת אם יעבור במשך 12 חודשים על אחת העבירות בהן הורשע.

2.7       המבקש הגיש ערעור על פסק הדין המשמעתי לבית הדין העליון שליד המשיב (להלן: "בית הדין העליון"). ביום 10.10.12 נשמע הערעור לפני הרכב של שלושה דיינים. מספר ימים לאחר מכן (המועד המדויק לא צויין), ניתן פסק הדין בערעור ובמסגרתו דחה בית הדין את ערעור המבקש על הרשעתו בסעיפים 55 ו- 56 לתקנון וזיכה אותו מעבירה לפי סעיף 65 לתקנון. עם זאת,  לא מצא בית הדין העליון מקום להתערב בעונש והותיר אותו על כנו (להלן: "פסק הדין בערעור").

על פסק הדין המשמעתי ועל פסק הדין בערעור, הוגשה העתירה שלפניי.

3.        עמדת המבקש

המבקש העלה שורת טעמים מדוע לטענתו יש להורות על ביטול פסקי הדין. עיקר הטעמים הינם: היה מקום לבטל את הענישה שעה שבוטל האישום המרכזי בו הורשע, קרי ביטול האישום על סעיף 65 לתקנון; כי נגזר עליו עונש חסר תקדים בחומרתו בשים לב לעברו הנקי וזאת לעומת העונש שהושת על בוברוב; כי שתי הערכאות פעלו תוך משוא פנים ובשרירות לב; כי לא התאפשר בידו לזמן עדים לדיון, ולחקור עדים; כי הקובל פעל משיקולים זרים, בלתי עניינים, ובניגוד לתקנון;  כי הדיין פעל תוך חשש ממשי של ניגוד עניינים.

העתירה נתמכה בתצהיר מטעם המבקש.

4.        עמדת המשיב 

            המשיב טוען כי דין העתירה להדחות. לדידו, אין המקרה נופל בגדר אותם חריגים שבהם נוהג בית המשפט להתערב בהכרעות של טריבונלים פנימיים של מוסדות הספורט; כי ההכרעות ניתנו בסמכות מלאה ותוך שמירה על כללי הצדק הטבעי; כי לא נפגעו ולא נרמסו זכויותיו של המבקש; כי יש לאבחן בין מעשיו של המבקש לעומת מעשיו של בוברוב ומשכך היה מקום להבחנה בין רמת הענישה בין השניים.

            תשובת המשיב נתמכה בתצהירו של הקובל.

5.        בדיון שהתקיים היום במעמד הצדדים, וויתרו הצדדים על חקירת המצהירים. לאור המלצת בית המשפט, לא עמד המבקש על טענותיו בנוגע לחשש ממשי למשוא פנים אצל הדיין, כמו גם שלא קיבל מסמכים.

            דיון והכרעה